רגעיו האחרונים של שמשון מגיעים לשיא דרמטי של הקרבה עצמית ונקמה. מתוך הבנה שקיצו קרב, הוא בוחר להפיל עמו את ההנהגה הפלשתית במכה ניצחת אחת.
כאשר שמשון קורא תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים, הוא מבטא נכונות מוחלטת למות יחד עם אויביו. הפרשנים מסבירים כי רצונו במותם היה כה עז, עד שהיה מוכן להרוג את עצמו ובלבד שימותו עמו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לגבי המילה תָּמוֹת, קיימת מסורת שלפיה היא נכתבת בחלק מהספרים בכתיב חסר, בעוד באחרים היא מופיעה בכתיב מלא [מנחת שי].
בפעולתו האחרונה, וַיֵּט בְּכֹחַ, שמשון דוחף ומטה את שני עמודי התווך של המבנה בעזרת ידיו ובכוח רב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. כתוצאה מכך וַיִּפֹּל הַבַּיִת, שכן קריסת העמודים המרכזיים גורמת לגג כולו להתמוטט על כל מי שנמצא בתוך המבנה [ביאור שטיינזלץ].
בסופו של דבר, רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו. מספר ההרוגים באירוע זה היה גדול במיוחד [מצודת דוד], ובמכה אחרונה זו הצליח שמשון להרוג את כל חשובי הפלשתים ומנהיגיהם [ביאור שטיינזלץ].