לאחר שניסיונה הראשון של דלילה לאסור את שמשון נכשל, היא מתעמתת עמו ומאשימה אותו: התלת בי ותדבר אלי כזבים. הפרשנים מסבירים כי המילה התלת משמעותה שלעגת לי ועשית ממני שחוק [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והמילה כזבים פירושה שקרים [ביאור שטיינזלץ].
בפנייתה לשמשון, דלילה מנסה להציג את מעשיה הקודמים כניסיון לבחון את אהבתו אליה [אברבנאל]. היא מציגה כלפיו טענה הגיונית: בתחילה היא יכלה להאמין שהוא באמת אינו יודע מהו מקור כוחו העצום. אולם, ברגע שהוא הודה שישנה דרך שבה ייאסר ונתן לה הנחיות מפורטות, הוא למעשה גילה שהוא אכן יודע את הסוד. משכך, היא תמהה מדוע בחר לשקר לה [מלבי"ם].
בעקבות זאת היא דורשת: עתה הגידה נא לי, כלומר, כעת אמור לי את האמת המוחלטת ואת אמיתת הדבר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ] במה תאסר. טענה זו של דלילה דוחקת את שמשון להשיב לה, ובמענהו הבא הוא ינסה להתגונן ולטעון כי לא שיקר לה כלל בראשונה, אלא רק "שכח" לציין תנאי מסוים שנדרש כדי לאסור אותו בהצלחה [אברבנאל].