יצא לכם פעם לצאת למסע ארוך ולגלות שבסוף חזרתם בדיוק לנקודת ההתחלה? כך קורה בסוף סיפור חייו הסוער של שמשון. לאחר מותו, בני משפחתו יורדים כדי להביא אותו חזרה הביתה אל נחלת המשפחה. הכתוב אומר וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ, כלומר הם נושאים את גופתו, והמילה אָבִיהוּ פירושה פשוט אביו. הם קוברים אותו בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו, שכן מנוח כבר הלך לעולמו לפני כן.
המקום שבו שמשון נקבר, בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל, הוא לא סתם מקום. יש לו משמעות מיוחדת, כי זה בדיוק המקום שבו שמשון התחיל לגדול ולצמוח להיות מנהיג.
בסוף הפסוק מופיע סיכום: וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה. למרות שכבר קראנו את המילים האלה קודם לכן בסיפור, הפסוק חוזר עליהן עכשיו כדי לחתום את סיפורו באופן סופי, ממש כפי שנהוג לסכם בסיום חייו של כל שופט. הסיכום הזה גם מזכיר לנו שכל התקופה של שמשון, אפילו הזמן שבו היה רחוק בארץ פלשתים, נחשבת כחלק מעשרים שנות ההנהגה שלו.