שופטים, פרק ו׳, פסוק ט״ו

תגובתו של גדעון משקפת ענווה וחוסר אונים מול המשימה, כאשר פנייתו בִּי אֲדֹנָי עשויה להיות ביטוי נימוס כלפי אדם מכובד, או פניית קודש אל ה' מתוך חשש שאין לו מספיק זכויות. בשאלתו בַּמָּה אוֹשִׁיעַ הוא מניח שהניצחון יושג בדרכי מלחמה טבעיות, ולכן הוא בוחן את כוחו ומוצא אותו חסר. הוא מצביע על חולשה כפולה, וטוען תחילה כי הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה, כלומר היחידה המשפחתית או הצבאית שלו היא הענייה והפחותה ביותר בכל השבט. על כך הוא מוסיף ברמה האישית וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי, ומתוך היותו הקטן במשפחתו הוא תמה כיצד יוכל לשמש מנהיג צבאי שמשפחתו והעם יישמעו לקולו וילכו אחריו.