תגובתו של גדעון לקריאה האלוהית חושפת את ענוותו העמוקה ואת הניתוח המציאותי שלו, מתוך קושי להבין כיצד אדם במעמדו יכול להנהיג ישועה לאומית. הפנייה בִּי אֲדֹנָי מעוררת מחלוקת באשר למידת המודעות של גדעון לזהות העומד מולו. גישה אחת גורסת כי בשלב זה גדעון טרם הבין שהוא מדבר עם מלאך, ולכן זוהי פניית חול של כבוד שמשמעותה "אדוני", אשר מנוקדת בקמץ בגלל טעמי המקרא ונאמרת בלשון רבים מתוך נימוס [רד"ק, מנחת שי]. מנגד, פרשנים אחרים סבורים כי גדעון כבר הכיר בכך שניצבת מולו דמות עליונה, והפנייה היא פניית קודש כלפי ה' [תרגום יונתן, ביאור שטיינזלץ]. לפי גישה זו, גדעון מבין ששכינה שורה עליו, אך חושש מכיוון ששם אדנות מייצג את מידת הדין, הדורשת זכויות מרובות שאין לו [אלשיך].
שאלתו בַּמָּה אוֹשִׁיעַ נובעת מהנחתו של גדעון כי הישועה תתרחש בדרכי הטבע ובאמצעות מלחמה, ולכן הוא בוחן את האמצעים החומריים העומדים לרשותו ומוצא אותם חסרים [מלבי"ם]. הוא מצביע על חולשתו הכפולה, הציבורית והאישית. ברמה הציבורית הוא טוען הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה. המילה "אלפי" מתייחסת ליחידה הצבאית או המשפחתית שבתוכה הוא נמנה, תחת שר אלף, והוא מציין שהיחידה של בית אביו היא הגרועה, הענייה והפחות חשובה בכל שבט מנשה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש המפרשים את המילה "אלפי" במשמעות של "אבי" או מלשון "אלוף" ושר [רד"ק].
ברמה האישית מוסיף גדעון וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי. לא רק שמשפחתו חלשה, אלא שהוא עצמו הקטן והצעיר ביותר במשפחתו שלו. מתוך כך הוא תמה כיצד יוכל לשמש כמנהיג, מי יישמע לקולו וילך אחריו למלחמה [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], וכיצד ייתכן שמשפחתו תהיה לו לחיל והוא יהיה להם לגיבור מלחמה [אלשיך].