כדי לקיים את ציווי ה', גדעון נדרש לפעול בזהירות ולתכנן את צעדיו בקפידה. הכתוב מציין כי וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו, עובדה המעידה על כך שגדעון הגיע ממשפחה מכובדת ובעלת אמצעים [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מציעים מספר סיבות לבחירה בקבוצה של עשרה אנשים דווקא. מן ההיבט המעשי, גדעון נזקק לסיוע פיזי כדי להספיק לנתץ את מזבח הבעל, לבנות מזבח חדש ולהקריב את הפר; אילו היה פועל לבדו, המלאכה הייתה מתארכת עד לשעות היום [מלבי"ם, רלב"ג]. מן ההיבט הרוחני, למספר זה יש משמעות עמוקה: מטרתו של גדעון הייתה לקדש את שם ה' בפרהסיה, ועשרה אנשים מהווים את המספר המינימלי הנדרש כדי לתת למעשה תוקף פומבי [רלב"ג].
למרות רצונו של גדעון לקדש את שם ה' באופן הפומבי ביותר, הוא נאלץ להתאים את תוכניתו למציאות המורכבת. הכתוב מסביר כי נמנע מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם וַיַּעַשׂ לָיְלָה, משום שפחד ממשפחתו ומאנשי העיר. פחד זה נבע מהיחס העמוק של יראת כבוד שרחשו תושבי המקום ובני משפחתו לאליל הבעל [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. החשש העיקרי של גדעון היה שאם יפעל בגלוי, אנשי העיר יתקוממו וימנעו בעדו מלהשלים את המשימה. לולא סכנה זו, גדעון היה מעדיף לבצע את המעשה באור יום כדי להעצים את פרסום קידוש השם, אך הנסיבות והחשש מסיכול הפעולה אילצו אותו לפעול בחסות החשיכה [רלב"ג].