בשעת משבר לאומי ופחד מפני אויב אכזר, פעולת הישרדות אישית ונסתרת הופכת לנקודת ההתחלה של גאולה נסית. מתוך מציאות של דוחק וסכנה, מתגלה השגחת ה' על אדם יחיד שמוכיח גבורה, מסירות למשפחתו ודאגה לעמו, ובכך נמצא ראוי להושיע את ישראל.
הופעתו של מַלְאַךְ ה' מפורשת בדרכים שונות בקרב הפרשנים. יש הסבורים כי מדובר בנביא בשר ודם שנשלח מאת ה' [רלב"ג], אחרים רואים בו מלאך ממש שהופיע בדמות אדם [ביאור שטיינזלץ], ויש המציינים כי מלאך הישועה הגיע מיד לאחר שנביא קודם הוכיח את העם על חטאיהם [מלבי"ם]. המלאך מגיע אל המקום, וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה, שהיא סוג של אילן [מצודת ציון]. ישיבה זו אינה פעולה פיזית רגילה, שכן מלאכים אינם יושבים אלא עומדים, אלא משמעותה עיכוב והמתנה [רד"ק]. הפרשנים מציעים מספר סיבות להמתנה זו תחת העץ. גישה אחת מסבירה כי המלאך המתין כדי לבחון את מעשיו של גדעון ולמצוא בו זכות שתצדיק את בחירתו למושיע [רד"ק]. גישה אחרת, פסיכולוגית יותר, מסבירה כי גדעון היה שרוי בפחד מתמיד שמא חיילים מדיינים העוברים באזור יחליטו לנוח בצל אותה אלה ויגלו אותו. לכן, המלאך התיישב תחת העץ כדי לתפוס את המקום ולשמור עליו, ובכך לאפשר לגדעון להירגע מחרדתו ולהגיע ליישוב הדעת הנדרש כדי לזכות בנבואה [אלשיך].
הכתוב מדגיש את המיקום אֲשֶׁר בְּעָפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי. האלה, או העיר עפרה עצמה, הייתה שייכת ליואש, שהיה ממשפחת אביעזר משבט מנשה. הפירוט הגיאוגרפי נועד להבדיל עיר זו מעיר נוספת בשם עפרה שהייתה ממוקמת בנחלת שבט בנימין [רד"ק, מלבי"ם].
באותה עת, וְגִדְעוֹן בְּנוֹ של יואש היה חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת. פעולה זו חריגה מאוד; בדרך כלל, דישת חיטים נעשית בשדה הפתוח או בגורן רחבת ידיים בעזרת בהמות. אולם גדעון נאלץ לדון את החיטים בהכאה במקל [רד"ק, מצודת ציון], כשהוא מסתתר בתוך גת – המקום המיועד לדריכת ענבים ליין [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], או בין קורות בית הבד [רש"י]. מטרתו הייתה לְהָנִים מִפְּנֵי מִדְיָן, כלומר להבריח, להסתיר ולהטמין את המזון מפני האויב ששדד את היבולים [מצודת דוד, מצודת ציון]. מאחר שחיטים נקצרות ונדשות בתחילת הקיץ, בעוד שהענבים עדיין אינם בשלים, המדיינים לא העלו בדעתם לחפש מזון בתוך גת היין [ביאור שטיינזלץ, אלשיך].
מתוך מעמד זה מתגלה אישיותו של גדעון וזכותו להנהגה. הפרשנים מסבירים כי השפע האלוהי חל רק על מי שמוכן וראוי לכך [מלבי"ם]. גדעון הפגין גבורה פיזית ואומץ לב בהכנותיו להתמודד עם הסכנה המדיינית [רלב"ג, מלבי"ם]. יתרה מכך, הוא גילה מסירות עצומה בכיבוד אב; יואש המבוגר הוא שהיה אמור לעבוד, אך גדעון אמר לאביו הזקן להיכנס לבית כדי שאם יבואו האויבים הוא לא יילכד, ולקח על עצמו את העבודה המסוכנת משום שהיה בכוחו לנוס במקרה הצורך [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. בנוסף, המלאך שמע את גדעון מלמד סנגוריה על עם ישראל ודורש מה' לעשות להם נסים בזכות אבותיהם, ובזכות אהבת ישראל זו נגלה אליו [רד"ק].