פלישתם של אויבי ישראל לא הייתה כיבוש צבאי שגרתי שמטרתו שלטון בארץ, אלא פשיטת ענק הרסנית שנועדה לשוד, ביזה וחורבן [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. הפולשים לא הגיעו למסע מלחמה קל ומהיר על סוסים, אלא הביאו עמם את משפחותיהם, עדריהם וגמלים עצומים במספרם, מתוך מטרה לכלות את יבול הארץ ולבזוז כל בעל חיים שימצאו [אברבנאל].
הכתוב מציין כי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ, והפרשנים מסבירים שהבאת המקנה נועדה במכוון כדי לרעות על תבואת הארץ ולחסל את הזרעים שנזרעו בשדות [רש"י, מלבי"ם]. במקביל לפגיעה החקלאית של העדרים, הגיעו וְאָהֳלֵיהֶם ואנשי המדבר עצמם שפשטו על בני ישראל [מלבי"ם].
המילה יבאו נכתבת באות יו"ד בתחילתה, אך נקראת באות וי"ו (וּבָאוּ), תופעה המופיעה במספר מצומצם של מילים בטקסט המקראי [מנחת שי]. הכתוב מדמה את בואם כְדֵי אַרְבֶּה, כלומר כלהקת ארבה, כאשר התוספת של המילה "די" באה להדגיש את הריבוי העצום והבלתי נתפס של הפולשים [מצודת ציון].
היעד הסופי של נחיל האדם והבהמה מתמצה במילה לְשַׁחֲתָהּ. מטרתם העיקרית והיחידה הייתה השחתה מוחלטת של הארץ, מצב של חורבן שהוביל בסופו של דבר את בני ישראל לזעוק לעזרה אל ה' [מלבי"ם, אברבנאל].