הלחץ הבלתי פוסק מצד פולשים נוודים אילץ את בני ישראל לשנות את אורחות חייהם ולהימלט אל מקומות מסתור מבוצרים בטבע. המילה וַתָּעַז מבטאת התחזקות ועוצמה [מצודת ציון], ומלמדת על התגברות הדרגתית ומתמשכת של הלחץ המדיני, עד שישראל הוכרחו לפעול [מלבי"ם]. מדין, שאמנם הייתה אומה קטנה של נוודים מן המדבר, פעלה בעזות פנים יוצאת דופן ובאכזריות יתרה במטרה להשחית ולשדוד את יבול הארץ [ביאור שטיינזלץ, חומת אנך]. הכתוב מציין כי הפעולות נעשו מִפְּנֵי מִדְיָן, כלומר מתוך צורך קיומי של בני ישראל להסתתר ולהחביא את תבואתם מפני השודדים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לשם כך, הכינו בני ישראל שלושה סוגים של מקומות מחסה בהרים:
הַמִּנְהָרוֹת מפורשות בקרב רוב הפרשנים כמקומות מסתור תת-קרקעיים. שמן נגזר משורש המילה "אור" או "נהרה", משום שהיו אלו חללים נסתרים שבהם נפתח פתח קטן או חלון עליון במקום שאינו ניכר לעין, שדרכו חדר אור היום [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם]. עם זאת, קיימת גישה שונה ולפיה המנהרות לא היו מקומות מחבוא כלל, אלא משואות אש ואבוקות שהוצבו על ההרים. מטרתן הייתה להידלק מיד עם התקרבות האויב, כדי להזהיר את התושבים ולאפשר להם להציל את רכושם מבעוד מועד [מלבי"ם].
בנוסף, הסתתרו בני ישראל בתוך הַמְּעָרוֹת הטבעיות הרגילות [רש"י], ובנו את הַמְּצָדוֹת, שהיו מבצרים חזקים ומוגנים [רד"ק, מצודת ציון]. מבצרים אלו הוקמו בתוך היערות על ידי כריתת עצים והנחתם כחומת מגן סביב אזור השהייה [רש"י].