פלישת האויב לארץ ישראל התאפיינה בהרס מוחלט של מקורות המחיה ובהשתלטות נרחבת על שטחים. הפולשים לא הסתפקו בעמידה על הגבולות, אלא וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם – הם חדרו למרחבי הארץ וחנו על העם עצמו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. חנייה זו על השדות הזרועים [מלבי"ם] הובילה לכך שוַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ. היְבוּל הוא צמחיית האדמה והתבואות [מצודת ציון, מצודת דוד], והשחתתו הייתה יסודית: האויבים היו כורתים ומפילים את התבואה בעודה עשב ירוק בטרם הבשילה, וכן עקרו אילנות [רד"ק].
ההרס התפרס על פני שטח עצום מקצה הגבול ועַד בּוֹאֲךָ עַזָּה, ביטוי המנוסח כפנייה ישירה לאדם המכיר את הגיאוגרפיה המקומית [מצודת דוד]. כתוצאה מהמצור והחנייה על העם, הפולשים וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה, כלומר לא הותירו בידי ישראל שום אמצעי קיום וצרכים בסיסיים הנדרשים לחיי הבריות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפגיעה הכלכלית והקיומית הושלמה בכך שאת בעלי החיים שנותרו, וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר, היו הפולשים נוהגים ולוקחים לעצמם [רד"ק].