גדעון מרחיב את מעגל הגיוס למערכה, וקורא לשבטים נוספים להצטרף אליו. התעוררות זו ופעולותיו של גדעון מונעות מכוח עליון, המוגדר כמדרגה הראשונה של הנבואה. זהו עזר אלוהי המעניק לאדם כוח גדול ומחודש במטרה להציל קהל חשוב מידי אנשים רעים [אברבנאל, בשם הרמב"ם]. רוח נבואה זו מאת ה' אינה נועדה כדי להתנבא ולשאת דברים, אלא כדי לפעול בגבורה בדרך פלאית ועל טבעית [אברבנאל].
מתוך כוח זה, יוזם גדעון את המהלך הצבאי. וּמַלְאָכִים הם שליחים שהוא שולח כדי להודיע על המלחמה [ביאור שטיינזלץ]. תחילה הוא שולח אותם בְּכָל מְנַשֶּׁה, ובעקבות זאת וַיִּזָּעֵק גַּם הוּא, כלומר שבט מנשה נאסף ויוצא אחריו [ביאור שטיינזלץ]. לאחר מכן, הוא ממשיך ושולח שליחים גם לשבטים אשר, זבולון ונפתלי. הפסוק מסתיים במילה לִקְרָאתָם, והפרשנים מבארים כי אנשי השבטים הללו עלו ובאו אל גדעון ואנשיו, למולם, כדי לחבור אליהם למלחמה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].