עם שחר נגלה לעיני אנשי העיר מחזה דרמטי של הרס קודשיהם, המוביל אותם לחקירה קדחתנית. הם מוצאים את מזבח הבעל מנותץ ואת האשרה כרותה, ומזהים כי הפר השני הוא שהועלה לעולה על המזבח החדש שנבנה. זיהוי זה נעשה ככל הנראה משום שנותרו איברים שלא נשרפו כליל, דוגמת קרני הפר, או מתוך השערה המבוססת על היעדרותו של הפר ממקומו [רלב"ג].
בעקבות הגילוי, פותחים אנשי העיר בחקירה מקיפה, כפי שמצוין במילים וַיִּדְרְשׁוּ וַיְבַקְשׁוּ. במהלך חיפושיהם הם בודקים ושוללים חשודים שונים עד לאיתורו של האשם [ביאור שטיינזלץ]. הכתוב אינו חושף מי היו אותם אנשים שהלשינו בסופו של דבר על כך שגדעון הוא המבצע [מצודת דוד].
כאשר מתברר להם כי גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה, מתגלה עוצמת השחתתם המוסרית. הם מתכננים להוציאו להורג בעקבות מעשהו, כוונה שמסוכלת רק הודות למעמדו של אביו, יואש, ששימש כאדוניהם ומנהיגם [רלב"ג].
מבחינה נוסחית, ישנה התייחסות לביטוי הַדָּבָר הַזֶּה. בעוד שבחלק מהדפוסים הישנים נוספה המילה "את" לפני המילה "הדבר", המסורת המדויקת והמקובלת גורסת כי המילה חסרה כאן, בדומה למקומות בודדים נוספים במקרא [מנחת שי].