לאחר תקופה של התעלות רוחנית וישועה גדולה, בני ישראל חווים נפילה רוחנית מחודשת המובילה אותם לתקופת שעבוד קשה. לאחר מותה של דבורה הנביאה, העם שב לחטוא, ובעקבות זאת נגזרת עליו תקופת דיכוי ממושכת תחת שלטון זר.
הפרשנים מסכימים כי ישנה משמעות רבה לשינוי הלשוני בפסוק, הפותח במילה וַיַּעֲשׂוּ ולא בביטוי "ויוסיפו לעשות" המופיע במקומות קודמים. עד כה, השימוש במילה "ויוסיפו" העיד על הצטברות של חטא על גבי חטא. לעומת זאת, בימי דבורה חזרו בני ישראל בתשובה גמורה, ובזכות שירת דבורה נמחלו להם כל עוונותיהם הקודמים. לכן, כעת משהם שבים לסור מן הדרך, הדבר נחשב להם כאילו הם מתחילים לחטוא מחדש לגמרי [רש"י, מלבי"ם, אברבנאל].
בעקבות חטאם המחודש, וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים. תקופה זו של שבע שנות שעבוד התאפיינה בקושי עצום, כאשר ידם של המדיינים חזקה על ישראל עד כדי כך שהעם נאלץ להסתתר במערות ומצדות בהרים. בנוסף, המדיינים ובעלי בריתם נהגו לעלות ולהשחית את כל תבואת הארץ בטרם הבשילה, תוך שהם בוזזים את המקנה ולא משאירים לישראל כל מקור מחיה [אברבנאל].