גדעון פונה אל ה׳ בבקשה לנס נוסף ואחרון, הפוך מזה שאירע בלילה הקודם. הוא מבקש שהפעם גיזת הצמר תישאר יבשה, בעוד האדמה סביבה תתכסה בטל. פנייה זו נעשית בחשש מסוים, ולכן הוא פותח במילים אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי, כלומר, אל תכעס עלי [ביאור שטיינזלץ].
בקשתו של גדעון, המנוסחת במילים אֲנַסֶּה נָּא, מעוררת קושי אמוני, שכן התורה אוסרת במפורש לנסות את ה׳. קושי זה מתעצם לאור העובדה שה׳ כבר עשה עמו אות, וכעת גדעון מבקש ניסיון דומה אך הפוך וקשה יותר [ביאור שטיינזלץ]. יישוב לדבר נמצא בהבחנה בין סוגי הניסיונות: האיסור לנסות את ה׳ חל כאשר אדם מטיל ספק ביכולתו של הבורא לבצע נס. אולם לגדעון לא היה כל ספק ביכולת האלוהית; מטרת הניסיון הייתה לבדוק האם הוא עצמו אכן ראוי שייעשה לו נס גדול כל כך [רד"ק בשם רב סעדיה גאון].
מבחינת נוסח הפסוק, נידונה המילה אֶל בצירוף חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה. ישנם מקורות ותרגומים עתיקים שבהם מופיעה או נקראת המילה "על" במקום "אל". למרות זאת, המסורת המקובלת ברובם המכריע של הספרים היא שהמילה נכתבת ונקראת אֶל [מנחת שי].