בעקבות הריסת המזבח האלילי, מתרחשת הצהרה פומבית באמצעות הענקת שם חדש, המבטא את המהפך הרעיוני ואת ההתנתקות מהעבודה הזרה. יואש קורא לבנו גדעון בשם זה [מצודת דוד], וכינוי זה הופך למעשה לשמו השני של גדעון [ביאור שטיינזלץ].
השם יְרֻבַּעַל מוסבר במילים יָרֶב בּוֹ הַבַּעַל. מבחינה לשונית, פועל המבטא מריבה מלווה בדרך כלל במילות היחס "עם", "את" או "בו", ולכן נכתב יָרֶב בּוֹ במשמעות שהבעל יריב עם גדעון. מילת היחס "לו" אינה מתאימה לתיאור מריבה, וכל מקום בו היא מופיעה בהקשר זה משמעותה "בשביל" [רש"י].
קריאת השם נושאת מטרה חינוכית ואמונית עמוקה. השם נועד לפרסם ולהוכיח כי אליל הבעל הוא הבל וריק. דרך השם מוצהר כי לגדעון יש מריבה עם הבעל, הוא כופר בו ומקבל על עצמו את עבודת ה'. מהלך זה מגשים את הכוונה האלוהית העליונה להרחיק את העם מעבודה זרה באמצעות מעשהו של גדעון. התנתקות זו מהאלילות מהווה הכנה הכרחית לקראת התשועה המובטחת, שכן לא ניתן היה להושיע את העם כל עוד המשיכו להאמין בבעל [מלבי"ם].