עם עלות השחר מתגלה לעיני אנשי העיר מראה מפתיע של הפיכה שלמה במקום הפולחן המרכזי שלהם. המילה נֻתַּץ מבטאת שבירה וכתיתה של המזבח [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המדייקים ומבחינים בין הריסה, שמשמעותה פירוק הבניין, לבין נתיצה, שמשמעותה ריסוק האבנים לשברים. לפי גישה זו, גדעון למעשה רק הרס את המזבח ולקח את אבניו בשלמותן כדי לבנות מהן מזבח לה', אך אנשי העיר שלא ידעו זאת סברו שהמזבח נותץ ורוסק כליל [מלבי"ם].
הפסוק מציין כי דווקא הַפָּר הַשֵּׁנִי הועלה לעולה. פר זה היה מוקצה ומיועד במקור לעבודה זרה ולכן הוקרב [אלשיך, ביאור שטיינזלץ]. לאור זאת, עולה השאלה מדוע נצטווה גדעון לקחת גם את הפר הראשון אף על פי שלא הקריב אותו. התשובה לכך היא שעצם לקיחתו נועדה לגזול אותו מאנשי העיר, כדי למנוע מהם להקריב גם אותו לעבודה זרה [רד"ק].
הפר הוקרב על הַמִּזְבֵּחַ הַבָּנוּי, הלוא הוא המזבח החדש שנבנה זה עתה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. באשר למילים וְאֵת הַפָּר הֹֽעֲלָה, יש המפרשים את המילה "את" במשמעות של "עם", כלומר שעצי האשרה שכרת גדעון הועלו ונשרפו יחד עם הפר על גבי המזבח החדש [מלבי"ם].