תארו לעצמכם שהשקעתם שעות ארוכות בבניית ארמון מפואר בחול, ופתאום מישהו מגיע ופשוט רומס אותו בכוונה. זה בערך מה שהרגישו בני ישראל. האויבים שפלשו לארץ לא באו כדי להקים בה שלטון מסודר, אלא רק כדי לקחת, לשדוד ולהרוס כל מה שאפשר. הם לא שלחו רק צבא מהיר, אלא הביאו איתם את כל המשפחות והעדרים שלהם.
כאשר נאמר הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ, הכוונה היא שהם הביאו את בעלי החיים שלהם בכוונה כדי שירעו בשדות ויאכלו את כל התבואה והזרעים שבני ישראל עבדו כל כך קשה לגדל. יחד עם החיות הגיעו גם וְאָהֳלֵיהֶם, כלומר אנשי המדבר עצמם שבאו לפשוט על הארץ.
היו שם כל כך הרבה פולשים, עד שהם מתוארים במילים כְדֵי אַרְבֶּה. ממש כמו להקת ארבה ענקית שמכסה את השמיים, כך הגיעו המוני אנשים וגמלים במספר עצום שקשה בכלל לדמיין. המטרה היחידה של כל ההמון הזה מסתכמת במילה אחת, לְשַׁחֲתָהּ. הם רצו להשחית ולהרוס את הארץ לגמרי. המצב הקשה הזה, שבו לא נשאר להם יבול או אוכל, גרם לבני ישראל להבין שאין להם ברירה אלא לזעוק לעזרה אל ה'.