קרה לכם פעם שביקשו מכם להוביל משימה ממש גדולה וחשובה, והרגשתם שאתם פשוט קטנים מדי או לא מתאימים לתפקיד? זה בדיוק מה שמרגיש גדעון. גדעון הוא אדם מאוד עניו וצנוע, וכשהוא שומע שהוא נבחר להציל את עם ישראל, הוא מסתכל על המציאות ושואל את עצמו איך זה בכלל אפשרי.
הוא פונה אל הדמות שעומדת מולו בנימוס ובכבוד רב ואומר בִּי אֲדֹנָי, כלומר, סליחה אדוני. גדעון בטוח שכדי להציל את העם צריך להילחם מלחמה רגילה של פעם, ולכן הוא שואל בַּמָּה אוֹשִׁיעַ. הוא בודק איזה צבא או כוח יש לו, ומגלה שאין לו בעצם כלום.
הוא מסביר שיש לו חולשה כפולה. קודם כל, הוא אומר אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה. המילה אלפי מתארת את המשפחה המורחבת שלו או את היחידה שלו, והוא מסביר שהקבוצה שלו היא הכי ענייה והכי פחות חשובה בכל שבט מנשה. בנוסף לזה, הוא אומר וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי. כלומר, לא רק שהמשפחה שלו חלשה, אלא שהוא בעצמו הכי קטן וצעיר בתוך הבית שלו. מתוך כל הענווה הזאת, גדעון פשוט לא מבין איך הוא יכול להיות גיבור ומנהיג, ומי בכלל יסכים להקשיב לו וללכת אחריו למלחמה.