יצא לכם פעם לעמוד לפני משימה ממש חשובה וקצת מפחידה, ובלב קיוויתם לקבל איזה סימן קטן שהכל יעבור בשלום? תחושה כזו בדיוק הרגיש גדעון רגע לפני היציאה למלחמה. ה' אמנם כבר הבטיח לו שהוא ינצח, אבל גדעון בכל זאת פונה ומבקש סימן מוחשי. האם גדעון חלילה לא האמין לה'? ממש לא. גדעון פשוט דאג שאולי העם לא מספיק ראוי לנס בגלל מעשיהם, או שאולי הזכויות שלו עצמו לא מספיקות. לכן הוא פונה אל ה' ושואל אִם יֶשְׁךָ, כלומר האם באמת תקיים את ההבטחה, והאם תהיה מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי, כלומר האם הניצחון וההצלה יגיעו דווקא דרכי.
כדי לקבל תשובה, גדעון מבקש לעשות מבחן עם חתיכת צמר בגורן, בדיוק באותו מקום שבו התגלה אליו המלאך לראשונה. הצמר מסמל את עם ישראל, האדמה מסביב מסמלת את שאר העמים, והטל שיורד מהשמיים מסמל את העזרה והברכה של ה'. בהתחלה גדעון מבקש שרק הצמר יהיה רטוב מטל והאדמה תישאר יבשה. אבל מכיוון שצמר שואב אליו מים בדרך טבעית וקלה, זה לא הספיק כדי להוכיח שמדובר בנס. לכן גדעון מבקש סימן נוסף והפוך: שהצמר יישאר יבש לגמרי, בזמן שכל האדמה מסביב תהיה רטובה. כך כולם ידעו בוודאות שזו התערבות של ה'. מעבר להוכחה, הייתה כאן גם תפילה מרגשת של גדעון. כשהוא ביקש שהצמר יישאר יבש, הוא בעצם ביקש שעם ישראל יישמר מכל רע ואף אחד לא ייפגע במלחמה, בזמן שאויביהם יובסו.