תחשבו רגע על מצב שבו אורח מסתורי מגיע אליכם פתאום. איך הייתם מקבלים את פניו? גדעון מיהר לארח את האיש הזר שחיכה לו מתחת לעץ, אבל בלב שלו הייתה התלבטות גדולה. הוא לא ידע מי בדיוק עומד מולו. האם זה אדם רגיל שצריך להגיש לו ארוחה טעימה, או שאולי זה מלאך של ה' שצריך להביא לו מנחה וקרבן?
כדי לפתור את הספק, גדעון החליט להכין משהו שיכול להתאים לשני הדברים ולראות כיצד האורח ינהג. הוא נכנס הביתה וַיַּעַשׂ, כלומר התחיל להכין את האוכל. הוא לקח גְּדִי עִזִּים וכמות גדולה של קמח שנקראת אֵיפַת קֶמַח. בגלל שגדעון פעל במהירות ורצה להספיק הכול מהר, לא היה לבצק זמן לתפוח, ולכן הוא אפה ממנו מַצּוֹת.
גדעון חילק את האוכל לכלים שונים. את הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל, שזה סוג של סלסלה או כלי קיבול, וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר. המרק הוא בעצם הרוטב והמים שבהם התבשל הבשר וקיבל את הטעם שלו, והוא נמזג לתוך סיר מיוחד שנקרא פרור.
בסוף, וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה וַיַּגַּשׁ. גדעון הביא את המנחה והגיש אותה אל המקום שבו חיכה המלאך. ולמה גדעון הפריד את המרק מהבשר והלחם? כי צורת ההגשה הזו הכינה את השטח לנס מדהים שעמד לקרות מיד! המלאך עמד לצוות על גדעון לשפוך את המרק על הסלע כדי לקרר ולהרטיב אותו. כך, כשתעלה פתאום אש מהסלע הרטוב ותשרוף את הבשר, הנס יהיה הרבה יותר עוצמתי ומרשים.