תארו לעצמכם שאתם נמצאים בצרה גדולה וצועקים לעזרה, אבל עמוק בפנים אתם בכלל לא מבינים למה הצרה הזו הגיעה אליכם. זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. הם סבלו מאוד מהמדיינים, ולכן הם זעקו אל ה'. המילים עַל אֹדוֹת מסבירות שהם צעקו בגלל העניין הזה של מדיין. אבל הזעקה שלהם לא הייתה שלמה. הם לא בכו בגלל שהם הצטערו על המעשים הרעים שלהם או בגלל שרצו לחזור בתשובה. הם פשוט סבלו מהכאב ומהפחד, והתלוננו על המצב הקשה. למרות שהפנייה שלהם באה רק מתוך פחד ולא מתוך אהבה לה', מתגלים כאן הרחמים הגדולים שלו. עצם העובדה שהם צעקו אליו מתוך הכאב הספיקה כדי שהוא יענה להם. ה' לא הושיע אותם מיד, אלא שלח אליהם נביא. התפקיד של הנביא היה להעיר אותם, להזכיר להם את כל הדברים הטובים שה' עשה להם בעבר, כמו למשל כשהוא שחרר אותם ממצרים, ולהסביר להם שהצרות הגיעו בגלל המעשים שלהם. הנביא בא כדי לעזור להם להבין את הטעות ולחזור בתשובה אמיתית מהלב.
שופטים, פרק ו׳, פסוק ז׳
וַיְהִ֕י כִּֽי־זָעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֹוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.