כאשר זָעֲקּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' עַל אֹדוֹת העניין של מִדְיָן, פנייתם נבעה מכאב פיזי ומפחד, ולא מתוך חרטה אמיתית. מכיוון שהייתה זו תשובה מיראה, עוונותיהם לא הפכו לזכויות אלא רק הוקלו ונחשבו להם כשגגות. למרות זאת, עצם הצעקה מתוך הצרה עוררה את רחמי ה', והוא שלח אליהם נביא כדי להוכיחם. הנביא, שלפי הפשט היה אנונימי ולפי המסורת היה פנחס הכהן, הזכיר לעם את חסדי העבר כדי להבהיר שהחטא הוא הגורם האמיתי לסבלם ולעורר אותם לתשובה.
שופטים, פרק ו׳, פסוק ז׳
וַיְהִ֕י כִּֽי־זָעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֹוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.