שופטים, פרק ו׳, פסוק כ״ב

תארו לעצמכם מה הייתם מרגישים אם פתאום הייתם מגלים שהאורח שעומד מולכם הוא בכלל לא אדם רגיל. עד לאותו רגע גדעון לא היה בטוח מי באמת נמצא מולו, ולכן הוא אפילו ביקש ממנו אות כדי לבדוק זאת. אבל פתאום, ברגע שהאורח נעלם מעיניו ופשט את הצורה האנושית שלו, וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא. גדעון מבין מיד שלא מדובר בנביא או בשליח רגיל, אלא בישות רוחנית וקדושה. ההבנה הפתאומית הזו גורמת לו לבהלה גדולה, ומתוך פחד עמוק הוא צועק אֲהָהּ, מילה שמבטאת יללה ודאגה רבה. הוא מסביר ממה הוא כל כך חושש ואומר כִּי עַל כֵּן, כלומר בגלל שראיתי, מַלְאַךְ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים. הפחד העצום של גדעון נבע מהמחשבה המקובלת שאדם חי ורגיל לא יכול לראות מלאך קדוש ולהישאר בחיים, ולכן באותו רגע מבהיל הוא פשוט היה בטוח שחייו עומדים להסתיים.