שופטים, פרק ט׳, פסוק י״ט

יותם מציב בפני בעלי שכם מבחן כוונות המסכם את נאומו, ומתמודד עם טענתם האפשרית כי המלכת אבימלך נועדה לכבד את גדעון ומשפחתו. הוא מצהיר כי וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם, כלומר אם אכן פעלתם בהגינות ומתוך מחשבה שאבימלך הוא המעולה שבבנים, הרי שראוי שתזכו לשמחה הדדית. במקרה כזה, שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם, שכן מצאתם מנהיג משלכם שתזכו לחסות בצלו. אולם, בתוך דבריו מסתתרת תוכחה חריפה על כך שהם מתהדרים בהגינותם רק הַיּוֹם הַזֶּה, לאחר שכבר רצחו את שאר בניו של גדעון, ולכן בפועל לא נותרה למעשיהם כל הצדקה מוסרית.