שופטים, פרק ט׳, פסוק כ״ח

געל בן עבד נושא נאום חריף כדי לעורר מרד בשכם, ושואל בבוז מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם כדי להדגיש את הפער בין השליט הזר והנחות לבין נכבדי העיר. הוא מבטל את זכותו של אבימלך לשלוט באומרו הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל, בטענה שתהילת אביו שייכת לעבר וזרה לתרבות המקומית, ואף רומז בלעג שייתכן כי אביו האמיתי אינו גדעון אלא דווקא וּזְבֻל פְּקִידוֹ, הממונה מטעמו שחסר כל סמכות בעצמו. בציניות הוא קורא לתושבים עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם וטוען שאם ברצונם להשתעבד בשל ייחוס היסטורי עדיף שישרתו את מייסדי העיר המקוריים, תוך שהוא עוקץ אותם שהם נוהגים כחמורים המשתעבדים מרצון בגלל אישה. לבסוף הוא שואל וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ, בניסיון למשוך את תושבי העיר המפולגת לצידו ולהתנער יחד איתם מהשתעבדות מבישה זו.