נאומו של געל בן עבד מציג רטוריקה פוליטית חריפה שנועדה לקעקע את הלגיטימציה של שלטון אבימלך בעיר שכם ולעורר מרד. בדבריו הוא משלב זלזול אישי, טיעונים היסטוריים ועוקצנות, כדי לשכנע את תושבי העיר שאין כל היגיון בכפיפותם לשלטון הנוכחי.
בפתח דבריו, געל מציב ניגוד חריף תוך שהוא שואל מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שגעל מצביע על חוסר הקשר והפער העצום בין הצדדים: כיצד ניתן להשוות בין אבימלך, שמגיע מעיר אחרת והוא אדם פחות ונבזה, לבין תושבי שכם שהם נכבדי הארץ [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לחלופין, געל משתמש בשם העיר ככינוי גנאי לאבימלך עצמו, המנסה להתהדר בתואר נשיא הארץ בדומה לשכם בן חמור ההיסטורי [רד"ק, מלבי"ם].
געל ממשיך ותוקף את ייחוסו של אבימלך באומרו הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל. הוא טוען כי אבימלך רוכב על תהילת אביו, גדעון (ירובעל), אך התשועה שהביא גדעון שייכת לעבר ולדורות הקודמים, ואין בה כדי לחייב את הדור הנוכחי [מצודת דוד]. יתרה מכך, ירובעל נתפס כזר וכאויב לתרבות המקומית משום שלחם בפולחן הבעל [ביאור שטיינזלץ]. ישנו גם פירוש חריף שלפיו געל מטיל ספק בזהות אביו של אבימלך; מכיוון שאמו הייתה פילגש, הוא רומז בלעג שייתכן כי אביו האמיתי אינו ירובעל אלא דווקא זְבֻל פְּקִידוֹ, הממונה על העיר מטעם אבימלך [מלבי"ם]. בין כך ובין כך, הפרשנים מסכימים כי אם לאבימלך עצמו אין זכות מלוכה בעיר, קל וחומר שלפקידו זבול אין כל סמכות [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג].
בנקודה זו, געל פונה ללעג היסטורי וקורא עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם. הוא טוען בציניות שאם תושבי שכם מעוניינים להשתעבד לאדם רק בזכות ייחוס אבותיו, עדיף להם לשרת את צאצאיו של חמור, נשיאה ומייסדה המקורי של העיר מימי קדם, ולא את אבימלך שהוא שכמי רק בחלקו [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. קריאה זו טומנת בחובה גם עלבון כפול: כינוי תושבי שכם כחמורים חסרי דעה המשתעבדים מרצון [מלבי"ם], ועקיצה על כך שהם חוזרים על טעותו ההיסטורית של חמור, שהסכים להשתעבד בגלל אישה, בדיוק כפי שכעת הם משתעבדים לאבימלך רק משום שאמו היא אישה משכם [אלשיך].
לבסוף, געל חותם בשאלה וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ. הוא מוציא את עצמו ואת קבוצתו מכלל החובה הזו, בין אם משום שאינם ילידי שכם ואינם מחויבים להיסטוריה שלה [מלבי"ם], ובין אם משום שהם מסרבים לאמץ את מידת ההשתעבדות המבישה הזו [אלשיך]. אף על פי שגעל מנסה להכליל את עצמו עם תושבי העיר כדי לזכות באהדתם [מצודת דוד], בפועל העיר הייתה מפולגת, שכן זבול הפקיד נותר בעיר וקבוצה מתושביה המשיכה לתמוך בשלטון אבימלך [רלב"ג].