בעקבות פקודתו של אבימלך, העם מוציא לפועל מהלך צבאי אכזרי ובלתי שגרתי. במקום לנהל מצור ממושך על המבנה המבוצר, הם משתמשים בענפי עצים כדי ליצור מלכודת אש קטלנית, המובילה למותם ההמוני של יושבי המגדל בחנק ובעשן [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מבארים את שלבי הפעולה: כל אדם מהעם כרת לעצמו שׂוֹכֹה, כלומר ענף. מילה זו משמעותה "השׂוכה שלו" (שוכתו), והיא מופיעה כאן במשקל דקדוקי ייחודי [רד"ק]. את הענפים שנשאו עימם הם הניחו עַל הַצְּרִיחַ, כאשר הכוונה איננה שהניחו אותם ממש על גג המבנה, אלא סמוך וקרוב אליו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לאחר מכן וַיַּצִּיתוּ את הענפים, לשון הבערה והדלקת אש [מצודת ציון]. מטרת הפעולה הייתה להימנע מפריצה ישירה אל המגדל המבוצר; תחת זאת, העדיף אבימלך להעלות את המבנה באש כדי לשרוף ולחנוק בעשן את כל מי שהסתתר בתוכו. אסטרטגיה זו הובילה לתוצאה הקשה שבה נספו יחד כאלף איש ואישה [ביאור שטיינזלץ].