בנקודה זו עובר יותם מן המשל אל המציאות, ומציב בפני אנשי שכם מראה נוקבת על בחירותיהם המוסריות והפוליטיות. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה וְעַתָּה מסמנת את תחילת הנמשל, שבו יותם מיישם את משל העצים על המציאות של המלכת אבימלך.
יותם פונה אל העם בשורת שאלות רטוריות הנאמרות בנימה של תמיהה ותוכחה [מצודת דוד, אברבנאל]. הוא בוחן את מעשיהם משני היבטים מרכזיים: אופן בחירת המלך, ויחסם אל בית גדעון. תחילה הוא שואל אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם, כלומר, האם פעלתם בתום לב ובהגינות [ביאור שטיינזלץ]. שאלה זו מכוונת לתהליך שבו בחרו את מנהיגם. בדומה למשל, שבו העצים פנו תחילה אל המועמדים הראויים, יותם שואל האם העם חיפש מנהיגים בעלי תכונות חיוביות של חכמה, עושר ומועילות מדינית, שיוצגו על ידי הזית, התאנה והגפן, בטרם פנו אל האפשרות הגרועה ביותר [מלבי"ם, אברבנאל]. בפועל, בצעד של וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ, הם בחרו באטד, מנהיג חסר תכונות טובות שנבחר רק בשל קרבת משפחה לעירם, ושתכליתו היחידה היא להשחית ולפגוע באחיו [מלבי"ם, אברבנאל].
ההיבט השני שיותם תוקף הוא כפיות הטובה של העם. במילים וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם... וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ, הוא מטיח בהם ושואל האם גמלו כראוי לירובעל (גדעון) על כך שחרף את נפשו ונלחם כדי להושיע אותם [אברבנאל].
התשובה המובלעת לכל השאלות הללו היא שלילית לחלוטין. יותם מבהיר כי מאחר שמעשיהם לא נעשו באמת ובתמים, הברית הפסולה בינם לבין אבימלך לא תוביל לשמחה הדדית, אלא תסתיים בהכרח בהשחתה ובהשמדה עצמית של שני הצדדים, שכן ה' שופט את הארץ וגומל לרשעים כרעתם [רלב"ג].