בשעת המבחן, זבל מציב מראה אירונית מול התרברבותו הקודמת של געל, ודורש ממנו לעמוד מאחורי הצהרותיו. הוא פונה אליו בשאלה אַיֵּה אֵפוֹא, ביטוי המהווה כפל עניין במילים שונות [מצודת ציון] שמשמעותו פשוט "היכן" [ביאור שטיינזלץ]. המילה פִיךָ מתפרשת כהתייחסות למאמרך ולדברים שהיית אומר בעבר [רד"ק, מצודת ציון]. כלומר, זבל שואל היכן כעת אותן מילים יהירות שבהן זלזלת באבימלך וסירבת לעבוד אותו.
בהמשך דבריו, זבל מצביע על הכוחות המתקרבים ואומר הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ, כשהכוונה היא שאלו הם עמו ואנשיו של המנהיג שבו מאסת וזלזלת [מצודת דוד]. כעת, משמילים הפכו למציאות, זבל מאתגר את געל לצאת לקרב ומטיח בו כי אם ביקש מלחמה, הרי היא כעת לפניו [ביאור שטיינזלץ].