במהלך מערכה צבאית, אבימלך מוביל את אנשיו אל הר צלמון הסמוך כדי להוציא לפועל פעולת תקיפה מתוכננת. הוא לוקח בידו את הַקַּרְדֻּמּוֹת, שהם גרזנים המיועדים לביקוע עצים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], וכורת שׂוֹכַת עֵצִים. הפרשנים מסכימים כי מדובר בענף גדול ומסועף. חלק מהמפרשים מציינים כי מקור המילה קשור למושג "סכך", שכן הענפים מסככים ומכסים את סביבת האילן [רלב"ג, מצודת ציון].
לאחר שאבימלך מניח את הענף על שכמו, הוא פונה לחייליו ואומר: מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי, משפט שמשמעותו היא "ראיתם את מה שעשיתי כעת, מהרו ועשו כמוני" [מצודת דוד]. בהתנהגות זו מפגין אבימלך מנהיגות צבאית מעשית; בדומה לאביו, הוא אינו מסתפק במתן פקודות, אלא מורה לאנשיו כיצד לנהוג באמצעות מתן דוגמה אישית בשטח [ביאור שטיינזלץ].
המטרה של כריתת הענפים ונשיאתם הייתה טקטית ואכזרית. התוכנית הייתה לאסוף את הענפים הרבים, להניח אותם סביב הצריח או המגדל שבו התבצרו האויבים, ולהצית בהם אש. בדרך זו, החום העז והעשן הסמיך שיעלו מעלה יגרמו למותם של כל הנצורים המסתתרים במקום [אברבנאל].