כאשר התקרב אבימלך אל המגדל, אישה אחת מבין המתבצרים על הגג השליכה על ראשו אבן ופגעה בו במפתיע, ואולי אף במיומנות רבה [ביאור שטיינזלץ]. אירוע זה מהווה את התגשמות קללתו של יותם ("ותצא אש מבעלי שכם ותאכל את אבימלך"), בכך שאישה הביאה למותו. מעבר לכך, ניכר כאן עונש של מידה כנגד מידה: כשם שאבימלך רצח את אחיו על אבן אחת, כך הוא מצא את מותו באמצעות פגיעת אבן [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי הביטוי פֶּלַח רֶכֶב מתייחס לחתיכה של אבן ריחיים. באופן ספציפי, הרֶכֶב היא אבן הריחיים העליונה, הנקראת כך משום שהיא "רוכבת" על גבי האבן התחתונה (הקרויה "שכב" או "ריחיים"), ואילו הפֶּלַח הוא שבר או חתיכה מאותה אבן עליונה.
המילה וַתָּרִץ מבטאת פעולה של שבירה, רציצה וריסוק. מבחינה דקדוקית, האות רי"ש נוקדה במילה זו בחיריק במקום בסגול כמקובל, והיא נגזרת משורש המבטא שבירה [רד"ק, מנחת שי]. כתוצאה מהשלכת האבן, היא רוצצה את גֻּלְגָּלְתּוֹ, כלומר את ראשו של אבימלך [מצודת ציון].