ההתנגשות הצבאית בין כוחותיו של געל בן עבד לבין אבימלך מגיעה לנקודת הכרעה טקטית בשערי העיר. כאשר נאמר וַיֵּצֵא גַּעַל... וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, הפרשנים מסבירים את מטרת עמידתו שם בשתי דרכים משלימות: יש המפרשים כי געל יצא עם שחר אך לא התקדם מיד, אלא נעצר בשער כדי לסדר ולארגן את מחנהו לקראת יציאה לדרך [מלבי"ם], ויש המוסיפים כי עמידתו בשער נועדה לקרוא תגר ולהפגין נוכחות מתגרה [ביאור שטיינזלץ].
בשלב זה, וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ... מִן הַמַּאְרָב. יציאתו של אבימלך ממקום המסתור נבעה מטעות בהערכת המצב: הוא סבר שגעל כבר עזב את העיר ונמצא בשדה הפתוח [מלבי"ם]. בעקבות כך, קמו אבימלך ואנשיו כל אחד ממקומו [ביאור שטיינזלץ], במטרה לצעוד לעבר העיר ולפתוח במלחמה גלויה [מצודת דוד].
הערה דקדוקית קיימת לגבי המילה הַמַּאְרָב. ישנם הבדלים בין כתבי היד בניקוד האות אל"ף במילה זו: בחלק מהספרים היא מנוקדת בחטף פתח (שווא ופתח יחד), בעוד באחרים היא מנוקדת בשווא בלבד, תופעה שצוינה על ידי המדקדקים כחורגת מן הכללים הרגילים [מנחת שי].