האטד, בניגוד לעצים הקודמים, מסכים לקבל עליו את המלוכה, אך הוא מציב לעצים תנאים ברורים ומשמיע אזהרה חמורה. הוא דורש מהם כפיפות מוחלטת ומאיים בחורבן כולל אם יתגלה שכוונותיהם אינן כנות או אם ימרדו בו.
כאשר האטד אומר אִם בֶּאֱמֶת, הפרשנים חלוקים לגבי כוונתו. יש המפרשים כי הוא בודק האם העצים אכן חושבים שהוא ראוי והגון למלכות [רש"י]. לעומת זאת, אחרים מסבירים כי האטד חושד במניעיהם, ומוודא שהם פועלים בלב שלם ולא במטרה ללעוג לו ולצחק בו לאחר מכן [מצודת דוד, מלבי"ם].
הדרישה המרכזית של האטד היא בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי, כלומר, קבלו את חסותי והיו נתיניי [ביאור שטיינזלץ]. דרישה זו נושאת אופי אירוני ונוקב, שכן ידוע שהאטד הוא שיח שפל וחסר צל. לפיכך, משמעות הדרישה היא שהעצים הרמים והנישאים ייאלצו לעזוב את מעלתם, להשפיל את עצמם למקומו הנמוך, ולחסות בצל קוציו המכאיבים [מלבי"ם]. לחלופין, יש המפרשים כי הוא פשוט מציע להם לחסות במעט הצל שבכל זאת קיים בו [מצודת דוד].
האטד ממשיך ומזהיר וְאִם אַיִן, כלומר, אם תמרדו בי [מלבי"ם], אם לא תסכימו לחסות בצלי [ביאור שטיינזלץ], או אם יתברר שמשחתם אותי רק כדי ללעוג לי [מצודת דוד]. במקרה כזה, תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד ותֹּאכַל – כלומר תשרוף [מצודת ציון] – אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. האטד מבהיר לעצים שאל להם לזלזל בו בגלל מעמדו הנמוך. בהיותו צמח יבש וקוצני, הוא נוטה להתלקח בקלות. האש שתפרוץ ממנו לא תפגע רק בעצי פרי קטנים, אלא תטפס, תשרוף ותכלה אפילו את העצים הגבוהים והחזקים ביותר, ויחד עמם יישרף גם האטד עצמו [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].