מהלך צבאי מתוכנן היטב מתרחש בשדה הקרב, כאשר הכוח מפוצל למספר זירות כדי להשיג שליטה מוחלטת ולנתק את האויב. הכוח חולק לשלושה "ראשים", כלומר לשלוש פלוגות נפרדות שפעלו במקביל.
הכתוב מציין כי וַאֲבִימֶלֶךְ וְהָרָאשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ תפסו עמדה בשער העיר, בעוד שתי הפלוגות האחרות תקפו בשדה. מאחר ששני ראשים פעלו בשדה מתוך השלושה, עולה השאלה מדוע הכתוב נוקט בלשון רבים "והראשים" ביחס לכוח שנשאר עם אבימלך, שהרי נותרה עמו רק פלוגה אחת. הפרשנים מציעים שתי דרכים להבנת הביטוי: הגישה הפשוטה היא שהכוונה היא פשוט לאחד מן הראשים, כלומר לפלוגה הנותרת [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המבארים כי השימוש בלשון רבים נועד להצביע על מעמדם של האנשים באותו כוח; הפלוגה שהייתה עם אבימלך הורכבה מאנשים חשובים ונכבדים, ולכן הם כונו "ראשים" [רד"ק, רלב"ג].
מטרת עמידת אבימלך ואנשיו פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר נתונה במחלוקת המשקפת שני כיווני חסימה. דעה אחת סבורה כי המטרה הייתה לחסום את דרכם של תושבי העיר, לבל יצאו החוצה כדי להגיש עזרה לאנשים המותקפים בשדה [מצודת דוד]. לעומת זאת, דעה אחרת מפרשת שהחסימה נועדה דווקא כלפי חוץ, כדי למנוע מהאנשים המותקפים בשדה לברוח ולהיכנס אל תוך העיר למצוא בה מחסה [רש"י]. בין כך ובין כך, ניתוק הקשר בין העיר לשדה אפשר לשתי הפלוגות האחרות להכות את האנשים בשדה באין מפריע.