לאחר הקרב חזר אבימלך לשבת בעיר ארומה הסמוכה לשכם, כפי שעשה בעבר, וזהו פשר המילה וַיֵּשֶׁב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המילה בָּארוּמָה נכתבת עם אות אל"ף באמצע התיבה שאינה נהגית, והיא אחת מארבעים ושמונה מילים במקרא בעלות תופעה זו [מנחת שי].
המשך הפסוק מתאר את גירושו של געל משכם על ידי זבול, אירוע המעורר תמיהה בקרב הפרשנים: כיצד הצליח זבול, שהיה פקידו של אבימלך, לגרש את געל, מנהיג המורדים שעזר לאנשי שכם ונלחם עבורם? [רד"ק, רלב"ג].
מתוך המקורות עולה כי תהליך הגירוש התאפשר בעקבות שינוי ביחסי הכוחות, ולא קרה מיד אלא לאחר זמן כאשר ידו של זבול התחזקה [מצודת דוד]. כל עוד זכה געל לתמיכה מלאה של אנשי העיר, זבול לא היה יכול לפעול נגדו באופן ממשי [ביאור שטיינזלץ]. אולם, לאחר שגעל הובס בקרב ואנשי שכם ספגו אבדות כבדות, התהפכה המגמה. חלק מאנשי העיר, שזכרו כי אבימלך הוא אחיהם, תמכו בזבול, ועם תבוסת געל התחזקו ידיהם בעוד שידי תומכי געל רפו [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בנוסף לכוח הפיזי, ייתכן שזבול השתמש בעורמה פוליטית כדי להשיג את מטרתו. הוא הצליח לשכנע אפילו את מתנגדיו של אבימלך כי געל הוא האשם המרכזי באסון שהתרחש ובחללים שנפלו, ובכך הביא אותם להסכים למהלך הגירוש ולשתף עמו פעולה [רלב"ג, מלבי"ם].