הזית, שהוא העץ הראשון שאליו פונים שאר העצים בהצעה למלוך עליהם, דוחה את ההצעה בנימוק שיש לו כבר ייעוד מועיל וחשוב בעולם, ואין לו כל עניין לעזוב אותו לטובת שררה.
בתשובתו הוא שואל: הֶחֳדַלְתִּי, כלומר, האם אמנע ואפסיק לתת את פריִי הטוב [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], אֶת דִּשְׁנִי – שהוא השמן והשומן המופק ממני [רש"י, מצודת ציון]. הזית מתאר את השמן שלו כדבר אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים. הפרשנים מסבירים את הכבוד הכפול שמעניק השמן לה' ולבני האדם במספר דרכים. כלפי ה', השמן משמש להדלקת נרות המנורה במשכן ובמקדש [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], וכן כמרכיב מרכזי במנחות המוקרבות על המזבח [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. כלפי בני האדם, השמן משמש למשיחת כהנים ומלכים לתפקידם [מצודת דוד], להארת בתיהם, וכן כמרכיב תזונתי חשוב ומפנק במאכלם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
לאור תרומתו הרבה והמעמד שיש לו, הזית תמה: וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים? המילה "לנוע" מתפרשת כעזיבת העיסוק המועיל והיציב לטובת טלטול, נדודים וטרחה [מצודת דוד, מצודת ציון]. קבלת המלוכה פירושה לעזוב את העשייה האישית ולהשתעבד לטובת ניהול צורכי הציבור [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], או כפי שמתרגם יונתן בן עוזיאל, פשוט לקבל על עצמו את תפקיד המלך [רד"ק].
ברובד רעיוני ועמוק יותר, הזית מסמל את האדם המאושר והשלם מבחינה רוחנית. על פי גישה זו, ה"דשן" מייצג את השגת החכמה ושפע הנבואה, והכבוד המדובר הוא הופעת רוח ה'. אדם הנמצא במדרגה רוחנית כזו אינו חפץ בשררות, שכן קבלת המלוכה והעיסוק בצרכי ההמון יאלצו אותו להפסיק את שלמותו הנפשית ולהפוך למעין עבד של העם [מלבי"ם].