יותם מוכיח את בעלי שכם ומזכיר להם את חובת הכרת הטוב העצומה שהם חבים לאביו, גדעון. כאשר המדיינים באו לבזוז את הארץ, הם לא הבחינו בין שבטי ישראל לכנענים, ואפילו העיר שכם עצמה הייתה כנועה בפניהם ונאלצה לפרנס אותם [ביאור שטיינזלץ]. על רקע זה מדגיש יותם אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם, כלומר נלחם בעבורכם.
הפרשנים מצביעים על טענה מוסרית כפולה שיותם מעלה בדבר החובה להשיב טובה לגדעון. ראשית, עצם הנכונות לצאת לקרב, כפי שמתבטא במילים וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד שמשמעותן שגדעון סיכן את חייו. על עצם הסיכון וההקרבה היו אנשי שכם חייבים לו טובה, גם אילו המלחמה לא הייתה מסתיימת בהצלחה. שנית, התוצאה המעשית של הקרב: וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן. מכיוון שגדעון אכן הצליח והושיע אותם הלכה למעשה, מן הראוי היה שישלמו לו טובה תחת טובה כגמול על מעשיו, אך הם בחרו שלא לעשות זאת [מצודת דוד, מלבי"ם].