המתח הפוליטי בשכם מגיע לנקודת רתיחה כאשר ההנהגה המקומית נחשפת לדברי המרד הפומביים. זְבֻל שַׂר הָעִיר, אשר שימש כנציג השלטון והמושל בעיר תחת סמכותו של אבימלך [אברבנאל], שומע את קריאות התיגר. זהותו המקורית של זבול אינה מוחלטת, ולא ברור אם היה בעצמו מבני שכם [ביאור שטיינזלץ].
כאשר זבול שומע אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד (המילה עָבֶד מנוקדת בקמץ תחת האות עי"ן בשל טעם האתנחתא המופיע תחתיה, ולא בסגול [מנחת שי]), תגובתו המיידית היא וַיִּחַר אַפּוֹ, כלומר הוא כועס מאוד [ביאור שטיינזלץ].
כעסו של זבול אינו מסתכם בתגובה רגשית, אלא מוביל לפעולה אסטרטגית. הוא מבין שגעל ואחיו מסיתים את תושבי העיר למרוד באבימלך, ובכך יוצרים מעין מצור שנועד למנוע מאבימלך להיכנס לעיר. בעקבות זאת, זבול פועל להזעיק את אבימלך ממקום מושבו כדי שיילחם במורדים. מכיוון שגעל פגע בכבודו של אבימלך וקרא בגלוי להדחתו, המענה ההכרחי להשבת כבודו של השליט הוא יציאה לקרב חזיתי מולו [אברבנאל].