אבימלך מיישם טקטיקה צבאית של מארב מתוכנן היטב, לאחר שהבין כי כוחו הצבאי אינו גדול מספיק כדי להילחם חזיתית מול העיר שכם המבוצרת והסגורה. מהלך זה מהווה ביצוע מוצלח של העצה שקיבל קודם לכן מזבול. לשם כך, הוא לוקח את העם – כלומר את הלוחמים אשר היו עמו, ויחצם – מחלק אותם לשלושה כוחות נפרדים, ומציב אותם במארב בשדה.
ההמתנה מסתיימת כאשר וירא – כאשר אבימלך רואה את תושבי שכם יוצאים החוצה. הפרשנים מסבירים כי ההמתנה לרגע שבו העם יֹצֵא מִן הָעִיר נועדה להבטיח שהם יתנתקו ויתרחקו לחלוטין ממערך ההגנה של העיר. רק בנקודת תורפה זו, כאשר הם מנותקים מהעיר וחשופים בשדה, אבימלך קם ממקום המסתור ומתחיל להכות בהם.