כאשר אבימלך מבין כי מותו קרב, הוא מבקש לשלוט באופן שבו ייזכר ולמנוע מעצמו מוות בזוי [ביאור שטיינזלץ]. הוא פונה אל הנער נֹשֵׂא כֵלָיו, כלומר נושא כלי הנשק שלו [מצודת דוד], ומורה לו להרוג אותו סופית. מטרתו היא למנוע את הבושה והקלון שיידבקו בשמו, פֶּן יֹאמְרוּ לִי כי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה לִי בהקשר זה אינה פנייה ישירה אליו, אלא "עליי" או "בעבורי". הרד"ק אף ממחיש שימוש לשוני זה מפסוקים אחרים, כדוגמת הבקשה "אמרי לי אחי הוא", שמשמעותה "אמרי עליי". בסופו של דבר, הנער ממלא את הפקודה ווַיִּדְקְרֵהוּ, פעולה שמשמעותה תחיבת החרב לתוך גופו של אבימלך [מצודת ציון], וכך הוא מוצא את מותו.