סופם של המעורבים במרד ובשפיכות הדמים מגיע לידי מיצוי הדין, כאשר ה׳ מעניש את כולם מידה כנגד מידה. אֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם משמעו שהעונש על מעשיהם הרעים חזר אליהם, ובכך וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלְלַת יוֹתָם. קללה זו, שהוצגה במשל האטד, התגשמה במלואה: מאבימלך, שנמשל לאטד, יצאה אש אשר שרפה את העצים, הלוא הם אנשי שכם שהמליכו אותו ולאחר מכן מרדו בו. באותה דרך, האש שרפה לבסוף גם את אבימלך עצמו, וכך בא על עונשו מאת ה׳ [ביאור שטיינזלץ].
מבחינה דקדוקית, יש לשים לב כי האות למ"ד במילה קִלְלַת מנוקדת בשווא בגרסאות המדויקות של המקרא [מנחת שי].