התקבצותם של אנשי שכם מהווה את נקודת השיא בעונש האלוהי על רצח שבעים אחי אבימלך. כאשר נאמר וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ כִּי הִתְקַבְּצוּ, הכוונה היא שהם יצאו מן המגדל שבו שהו, והתאספו יחד אל תוך הצריח [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
מהלך זה לא היה מקרי אלא תוצאה של כיוון השגחי מאת ה'. אנשי שכם עשו טעות גורלית כאשר עזבו את המגדל, שהיה בנוי מאבנים, ובחרו במקום זאת לחסות תחת מבנה של צריח העשוי מעצים. החלטה זו היא שאפשרה לאבימלך לכרות עצים ולהצית את המבנה עליהם. בכך למעשה בא על עונשו החמס שעשו, והתקיימה במלואה קללת יותם שחזה כי תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם [מלבי"ם].