התדרדרות היחסים בין בעלי שכם לאבימלך אינה מתבטאת במלחמה גלויה ומסודרת, אלא בהצבת מארבים חשאיים ובגלישה לאנרכיה.
הפרשנים נדרשים לברר מה הייתה מטרת הפעולה המצוינת במילים וַיָּשִׂימוּ לוֹ... מְאָרְבִים. הגישה המרכזית היא שהמארבים הוצבו באופן אישי נגד אבימלך, במטרה ללכוד ולהרוג אותו אם יעבור במקום [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם]. פעולה זו כוונה גם כלפי בני ישראל שהיו כפופים לשלטונו [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש הסבורים כי המארבים שימשו בעיקר כתצפיות אזהרה, שכן בעלי שכם פחדו מאוד מאבימלך ורצו לדעת מבעוד מועד אם הוא מתקרב אליהם [אברבנאל].
הפסוק ממשיך ומתאר כי אנשי המארב סטו ממשימתם, ופעלו באופן של וַיִּגְזְלוּ את עוברי הדרך. הפרשנים מסבירים תפנית זו כתוצאה ישירה של פריקת עול השלטון. מכיוון שמרדו באבימלך, סר פחד המלכות, והאנשים שישבו מבודדים על ההרים פשוט עשו ככל העולה על רוחם והפכו לשודדי דרכים [מצודת דוד, רלב"ג]. במקום לנהל מרד של ממש, העיר שכם הפכה לעיר של בוזזים [ביאור שטיינזלץ]. למעשה, המארבים זנחו את מטרתם המקורית להתנקש באבימלך והעדיפו לעסוק בשוד של עוברי אורח תמימים [מלבי"ם].
למעשיהם של השודדים הייתה השלכה ישירה המבוטאת במילים וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ. רוב הפרשנים מסכימים כי דווקא מעשי השוד הם שחשפו את קשר הבגידה נגד אבימלך. בעקבות המידע שהגיע אליו, אבימלך נזהר ונמנע מלהגיע לאזור שכם [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם]. חשיפת הקשר דרך השודדים הייתה מכוונת מאת ה' כדי לקדם את עונשם של המעורבים [מלבי"ם]. מנגד, ישנה דעה חולקת ולפיה כאשר הוגד לאבימלך על המארבים ועל מעשי השוד, הוא דווקא בחר להתעלם מהדבר ולא ייחס לכך כל חשיבות [אברבנאל].