לאחר יום של קרב, תחושת רגיעה מטעה מובילה את תושבי שכם לצאת אל מחוץ לחומות עירם. המילים וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה מתייחסות לאנשי שכם [רש"י], אשר יצאו מן העיר אל השדות כדי לעסוק במלאכתם ובענייניהם השגרתיים, ובפרט בבציר הענבים שהתרחש באותה עת [רש"י, מלבי"ם]. יציאה זו התאפשרה משום שמצב המלחמה לא היה ברור [ביאור שטיינזלץ], והתושבים הניחו בטעות כי כוחותיו של אבימלך לא ישובו להילחם בהם יום אחר יום [אברבנאל]. בשל כך הם התייאשו מן הלחימה והרגישו בטוחים לצאת לשטח הפתוח [מלבי"ם].
תנועה חופשית זו של תושבי שכם לא נעלמה מעיני האויב. על המילים וַיַּגִּדוּ לַאֲבִימֶלֶךְ מסבירים הפרשנים כי אנשיו של אבימלך [מצודת דוד], או מודיעים אחרים [רש"י], מיהרו לדווח לו על כך שתושבי העיר יצאו לשדה לעיסוקיהם, ובכך חשפו את עצמם להמשך ההתקפה.