לאחר חורבנה של העיר שכם, הבשורה המרה מגיעה לאוזניהם של מנהיגי האזור ששהו מחוץ לעיר. מתוך ניסיון להינצל, הם נוטשים את מקום מבטחים ובוחרים להסתתר ביעד חלופי, מהלך שמתברר כהחלטה הרת גורל שמובילה לאובדנם.
הפסוק פותח במילים וַיִּשְׁמְעוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם. רוב הפרשנים מסכימים כי "בעלי" המקום הם חשובי העיר ומנהיגיה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. המבנה המכונה "מגדל שכם" לא עמד בתוך תחומי העיר עצמה, אלא היה אזור מבוצר או מגדל עז סמוך אליה, שאבימלך לא הצליח לכבוש [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל]. מאחר שאותם מנהיגים לא שהו בתוך שכם בעת לכידתה, הם ניצלו מהטבח הראשוני, ורק כעת שמעו על חורבנה [רד"ק, רלב"ג, אברבנאל].
בעקבות השמועה, וַיָּבֹאוּ אֶל צְרִיחַ. הפרשנים חלוקים בשאלת מהותו של מבנה זה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במגדל גבוה ומבוצר [מצודת ציון, רלב"ג, רד"ק, אברבנאל]. מצודת ציון מעיר כי מקור המילה קשור להרמת קול, שכן הצופה העומד בראש מגדל גבוה נדרש להשמיע את דבריו בצעקה. מנגד, רש"י מציע פירושים שונים לחלוטין: לדעתו מדובר באזור מיוער המוקף בעצים וענפים סבוכים המשמשים כמסתור, או לחלופין, במעין מרתף או חלל חצוב מתחת לפני הקרקע. ישנה גם דעה ולפיה "צריח בית אל" אינו תיאור של סוג מבנה, אלא שמו המדויק של המקום [רד"ק ואברבנאל בשם תרגום יונתן]. המלבי"ם מוסיף פרט קריטי ומציין כי בניגוד למגדל שכם החזק, צריח זה היה עשוי מעצים.
המקום שאליו נמלטו נקרא בֵּית אֵל בְּרִית. הפרשנים מציגים שני כיוונים עיקריים להבנת שם זה ולמטרת ההתכנסות במקום. הכיוון הראשון קשור לפולחן: הצריח היה למעשה בית עבודה זרה שהוקדש לאליל המקומי "בעל ברית" [רש"י, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. הכיוון השני מתמקד במשמעות המדינית של המילה "ברית". לפי גישה זו, הם התקבצו במקום כדי לטכס עצה ולכרות ברית של קשר ומרד [מלבי"ם], או לחלופין, מתוך ייאוש, כדי לבקש מאבימלך לכרות עמם ברית שלום שתציל את חייהם [רלב"ג, רד"ק, אברבנאל].
המלבי"ם מאיר את השתלשלות האירועים מבעד לפריזמה של ההשגחה העליונה: ה' סובב את פני הדברים כך שחשובי שכם לא יישארו ב"מגדל שכם" הבלתי חדיר, אלא יימלטו דווקא אל אותו צריח עשוי עץ, ובכך חרצו את גורלם לעלות באש ולשאת בעונשם.