תקופת שלטונו של אבימלך מתאפיינת בכוחניות וקצרה מועד. הפרשנים עומדים על השימוש הייחודי בפועל וַיָּשַׂר, הנגזר מהמילה שררה, ומציינים כי בניגוד לשאר מנהיגי התקופה שעליהם נאמר "וישפוט", אצל אבימלך נבחרה מילה זו כדי להדגיש את אופי מנהיגותו. הוא לא שפט את העם, לא הלך בדרך טובה ולא החזיר את ישראל למוטב [רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל]. תחת זאת, הוא נטל את המלוכה מעצמו ושלט על העם בעל כורחם, בכוח הזרוע ובגאווה [רש"י, רד"ק, מלבי"ם].
שלטונו של אבימלך היה למעשה מעין מלוכה שהתבססה על היותו היורש היחיד של גדעון, ונסמכה על תומכים וצבא, אך בפועל הוא לא שלט על כל העם אלא רק על חלק משבטי ישראל [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
ממשלתו של אבימלך החזיקה מעמד זמן קצר בלבד, שָׁלֹשׁ שָׁנִים. קוצר הזמן נועד להמחיש את התקיימותה המהירה של קללת יותם ואת משפט הצדק האלוהי. ה' שלח רוח רעה, שנאה ומריבה בין אבימלך לבין בעלי שכם שסייעו לו בתחילת דרכו ולבסוף בגדו בו. סכסוך זה נועד להעניש את שני הצדדים על החמס והרצח של שבעים בני גדעון, וכך הם השחיתו לבסוף אלו את אלו [רלב"ג, אברבנאל].