הבגידה והסכסוך הפנימי אינם אירועים פוליטיים מקריים, אלא מהלך מכוון של צדק אלוהי. המאורעות מתרחשים כפעולת תגמול ישירה על מעשה טבח, במטרה להבטיח שגם הרוצח וגם שותפיו לפשע יישאו בעונש על מעשיהם.
הפרשנים מסכימים כי השתלשלות העניינים כוונה משמיים מאת ה', במטרה להביא עונש ולנקום את נקמתם של שבעים בני ירובעל. המילים לָבוֹא חֲמַס מתארות את בואו של התגמול על העוול שנעשה. מהותו של העוול מוסברת כגזל של המלוכה מידי בני גדעון [מצודת דוד], כאשר המילה חֲמַס עצמה משמעותה גזל [מצודת ציון].
הביטוי וְדָמָם לָשׂוּם מכוון להטלת העונש על שפיכות הדמים על כתפי האשמים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עונש זה מופנה כלפי שני גורמים: על אבימלך, שביצע את הרצח בפועל, ועל בעלי שכם, שסייעו וחיזקו את ידיו להרוג את אחיו, ולפיכך ראויים גם הם לנקמה [ביאור שטיינזלץ].
הדרך שבה מתממש עונש זה היא באמצעות סכסוך שמאת ה': בעלי שכם בוגדים באבימלך, מונעים ממנו להיכנס לעיר ומציבים מארבים על ראשי ההרים. אותם מארבים היו שודדים את כל מי שעבר בדרך, ובכך הפגינו בעלי שכם כי יצאו מרשותו של אבימלך, פרקו את עול שלטונו, והם עושים ככל העולה על רוחם [רד"ק].