שאיפות השלטון וביטחונו העצמי של געל בן עבד מגיעים לשיאם בקריאת תיגר פומבית. הוא מביע משאלה לקבל לידיו את השליטה, ומזמין את יריבו לעימות צבאי ישיר.
וּמִי יִתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי, געל מצהיר כי הלוואי והעם היה מוסר את השלטון לידיו והוא היה תחת מרותו [מצודת דוד, מלבי"ם].
וְאָסִירָה אֶת אֲבִימֶלֶךְ, אם הכוח היה ברשותו, הוא היה נלחם באבימלך ומדיח אותו מכיסאו לחלוטין [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מאחר שאנשי שכם כבר מרדו באבימלך למעשה, מתעוררת השאלה מה משמעות ההסרה הזו. על כך מסביר [רד"ק] שכוונת געל היא להסיר את אבימלך באופן מוחלט ותמידי, כך שגם אם אנשי שכם יתחרטו וירצו להשלים עמו בעתיד, הדבר כבר לא יהיה אפשרי.
וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ, מכיוון שאבימלך לא נכח במקום, הפרשנים נחלקים כיצד נאמרו הדברים. הגישה המרכזית היא שגעל העביר לו מסר מתגרה דרך השומעים. הוא אמר את הדברים בפני זבול, שרו של אבימלך, או שציווה על הנוכחים להודיע לאבימלך על המרד נגדו ולהעביר לו את האתגר [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, [רד"ק] מפרש שגעל דיבר באופן רטורי כנגד אבימלך, כאילו הוא עומד מולו, וקרא לעברו את התיגר.
רַבֶּה צְבָאֲךָ, גייס והגדל את צבאות העם שלך ככל שתוכל [מצודת דוד, מצודת ציון]. מבחינה דקדוקית, המילה רַבֶּה מנוקדת באות בי"ת בסגול, בניגוד לניקוד הרגיל שבו היא מנוקדת בצירה [רד"ק, מנחת שי].
וָצֵאָה, צא ממקומך ובוא להילחם עמי, ונראה את גדולתך ומי ינצח [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. העברת מסר מתגרה מעין זה, שנועד לקבוע את מקום הקרב וזמנו, הייתה מנהג נפוץ [ביאור שטיינזלץ].