אבימלך יוזם מהלך פוליטי מחושב כדי לתפוס את השלטון, ופונה להנהגת העיר שכם דרך משפחת אמו. הוא מציב בפניהם ברירה רטורית בין שלטון קולקטיבי מסורבל לבין מנהיג יחיד החולק איתם קשר דם.
פנייתו מופנית אל בַּעֲלֵי שְׁכֶם, כלומר אדוני העיר. נראה כי מעמדו המשפחתי של אבימלך היה נמוך מזה של מנהיגי העיר, ולכן בחר להשתמש בדודיו, תושבי המקום, כמתווכים שיפנו אל בעלי ההשפעה וידברו על ליבם [ביאור שטיינזלץ].
הטיעון הראשון שאבימלך מציג נוגע לטובת הכלל ולצורת השלטון הרצויה: הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד. רוב הפרשנים מסבירים כי מאחר שכל השבעים הם בני ירובעל, זכותם לשלטון שווה. במצב כזה, אף אחד מהם לא יידחה מפני האחרים, והתוצאה ההכרחית תהיה שלטון משותף של מועצה גדולה, שעלולה להיות מסוכסכת. אבימלך טוען כי ריבוי שליטים אינו טוב לציבור, ומציע את עצמו כממלא מקום יחיד לשופט הקודם [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, במילה הַמְשֹׁל האות מ"ם רפה והאות ה"א נהגית ללא מתג [מנחת שי].
הטיעון השני נוגע לטובתם האישית והשבטית של אנשי שכם: וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי. מעבר ליתרון המעשי שבשלטון יחיד, אבימלך פורט על נימה של קרבת משפחה. בעוד שאר בני ירובעל הם זרים לאנשי שכם, אבימלך מדגיש שהוא בשר מבשרם. הוא טוען כי בזכות קרבה זו ראוי שהם ימליכו דווקא אותו, ובכך יידחו כל שאר האחים מן השלטון [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].