געל מבחין בתנועה חשודה על הפסגות שסביב שכם ומתריע על כך, אך נתקל בתגובה מזלזלת ומתוחכמת שנועדה להטעותו. כאשר געל מכריז הִנֵּה עָם יוֹרֵד, הוא מתכוון לקיבוץ רב של אנשים שעושה את דרכו מטה מראשי ההרים [ביאור שטיינזלץ]. בכתבי יד מדויקים ובדפוסים ישנים, המילה יוֹרֵד מופיעה בכתיב מלא עם האות וי"ו [מנחת שי]. בעקבות זיהוי מוקדם זה של הכוחות, געל נשאר סמוך לשער העיר ולא התרחק ממנו [מלבי"ם].
תגובתו של זבול, אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים, משלבת לעג והטעיה מכוונת. הפרשנים מסכימים כי מטרתו של זבול הייתה להסיח את דעתו של געל ולשכנע אותו שעיניו מטעות אותו, כדי שהכוחות התוקפים יוכלו להגיע לפתע ולהפתיע אותו מבלי שיתכונן לקראתם [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
כדי להפוך את שקרו לאמין ולבטל את חששותיו של געל, זבול מנצל תופעה טבעית: בשעת זריחת השמש, הצללים שבין ההרים נעים במהירות מהר להר. תזוזה מהירה זו של צל ההרים יוצרת אשליה אופטית, אשר נראית מרחוק כתנועה חיה של אנשים על פני השטח [ביאור שטיינזלץ].